מקורות מהתורה- 3
שבחה של ארץ ישראל​
בדברים פ' ח' פס' ח' נאמר:
"ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש".
ארץ ישראל נשתבחה במיגוון מעניין של צמחיה. צמחיה שמתאפיינת באיזורי אקלים שונים.
אינו דומה האקלים הנדרש לחיטה ולשעורה לאקלים הנדרש ל"דבש" שהוא התמר. התמר צומח באיזור חמים יותר. יוצא שארץ ישראל נשתבחה בכל. 

סדר הופעת הפירות בפסוק שימש כבסיס להלכה העוסקת באדם אשר התכבד במבחר כבודים החל מעוגות וכלה בפירות מגוונים.עליו לברך ולהתכבד תחילה במזונות שכן הפסוק פותח במילים "ארץ חיטה ושעורה".​

חז"ל קבעו ראשי תיבות לסדר הברכות והוא:
מג"ע א"ש​

ארץ חיטה ושעורה.

מ זונות

וגפן...

ג פן

עץ - ותאנה ורימון זית שמן ודבש

ע ץ

אדמה.

א

שהכל.

ש


* ראוי עוד להעיר כי כל הפירות שהוזכרו בפסוק הוזכרו לצורך שיעורים שקבעו חז"ל בהלכה כגון:
"עצם כשעורה מטמא".
"המוציא אוכלין כגרוגרת מטמא"(כתאנה יבשה).
"כלי בעלי בתים שיעורם כרימונים".
"אכילת חלב כזית".
"בכותבת הגסה היום הכיפורים"(הכוונה לתמר).

"כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור" (דברים כ/יט).​
​ההשוואה בין האדם ועץ השדה מעניינת במיוחד לאור ההקדמה שעסקנו בנושא 
חובת הנטיעה והיחס המיוחד לתוצר הנטיעה.
כאשר אנו צרים על עיר של האוייב,במלחמת רשות,כדי להביא אותה לידי כניעה ולתפשה מצווה אותנו התורה:
"לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת - כי האדם עץ השדה..."
כריתת עצים יש בה משום השחתה. דרכם של הלוחמים היה להשחית את העצים מסביב לעיר הנצורה כדי להקל על הראות ועל מלאכת ההכנעה והכיבוש כשם שראינו בצווי שנאמר ע"י אלישע, מלכים ב' ג/יט:
 "כל עץ טוב תפילו וכל עיני מים תסתמו"
ציווי שהיה בבחינת הוראת שעה שחרג מההלכה הכתובה בתורה. 
התורה מצווה אותנו לא לנהוג כדרכי אומות העולם. אולם אם המצוקה קשה ויש
 צורך בהגנה על ידי כריתת עצים , מותר לקצץ עצים. תחילה עצי סרק ואחר כך
 עצי פרי. 

על כך כתב הרמב"ם: "כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה - לוקה..."
אך לצורך הגנה ההלכה שונה.
וזאת מדוע?

 יפה כתב הראב"ע, "כי האדם עץ השדהכי ממנו תאכל ואותו לא תכרות. חיי בן אדם הוא עץ השדה". כלומר אדם אל ישחית עץ פרי שממנו הוא נזון כי אז מחבל במקור מחייתו.

רש"י לעומתו ראב"ע ולעומת רמב"ן מפרש את מילת "כי" בהוראה של "שמא", היינו וכי האדם עץ השדה שאתה נלחם בו ומשחית אותו? בין אם נפרש את "כי האדם עץ השדהכמשפט המסתיים בנקודה , בין אם נפרשו כמשפט המסתיים בסימן שאלה, המסקנה שווה -

 אין להשחית עצים סתם כך. 
Dedicated by Rabbi Dr. Joseph and Blanche Katz Renov in honor of the Children of AMIT