מקורות מהתורה- 2
נטיעות
ננסה עתה לבחון מה הן ההגבלות המוטלות עלינו בשעה  שאנו עוסקים בנטיעת עצי פרי וכיצד עלינו לנהוג בפירות האילן?
נחזור ללשון התורה בויקרא יט':
"וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל".

מהי ערלה?
ואטמטם אטימותו, כלומר הפרי סגור ואטום מליהנות ממנו. אסור לנו ליהנות מפרותיו של עץ במשך שלוש שנותיו הראשונות מאז נטיעתו. 

מה טעם איסור זה? מדוע דווקא שלוש שנים?
נעיין במספר נימוקים לעניין הערלה.

א. 
הרמב"ם: במורה נבוכים חלק ג' . טעם איסור הערלה להרחיק את האומה הישראלית מעבודת אלילים. אומות העולם היו נוהגים לעשות מיני כישוף בזמן נטיעת האילן כדי לזרז צמיחתו של האילן והנבת פרותיו. אחרי שהפירות צמחו היו מקריבים אותם לאלילים. לכן ציוה הקב"ה שלוש שנים לא לגעת בפירות. 
בשנה הרביעית במקום להביא את הפרי לבית עבודה זרה יתן אותו בקדושה לכהנים ורק בשנה החמישית יהנה מהפרי בקדושה. 

ב. הרמב"ן: נותן נימוק על דרך הטבע. לדעתו שלוש השנים הראשונות הלחות רבה בפירות והם מזיקים לגוף כך סובר גם ראב"ע (ר' אברהם אבן עזרא).

ג. ראב"ע: "הפרי הבא עד שלוש שנים אין בו תועלת ומזיק" . הסבר זה על דרך הטבע מעורר תמיהה היות ולהלכה יש הבחנה בדין ערלה בין הארץ לבין חו"ל. בארץ ישראל ,ספקה - אסור ואילו בחו"ל,ספקה - מותר. ואם אכן דין ערלה מקורו בנזק גופני , היה מקום להחמיר בדין זה גם בארץ וגם בחו"ל במידה שווה.

ד. הרב הירש ורד"ץ הופמן: סוברים כי יש כאן הסבר חינוכי.קיימת כאן פעילות חינוכית הבאה להחדיר אדנות השם בבריאה ולעקור את תחושת כחי ועוצם ידי מהאדם. ההתאפקות במשך שלוש שנים מחנכת את האדם ומלמדת אותו על מקומו בבריאה.

ה. בעל הכלי יקר: סובר כי יש כאן מעשה שהוא זכר למעשה בבראשית. האילנות נבראו ביום שלישי והבשלתם הייתה רק לאחר שנבראו המאורות ואז הבשילו הפירות. יום ה' נבראו החיות, יוצא כי בשנה החמישית הפירות הותרו לאדם. 

נראה כי בתוך מכלול הדעות שהוצעו דעת הכלי יקר היא הדעה הדרשנית ביותר. 
לעומת זאת דעת הרמב"ם היא הדעה המתקשרת ביותר ללשון הציווי "וכי תבאו אל הארץ"... לבין המשך הציוויים המופיעים בפרק יט' .הבאים להבדיל אותנו מיתר אומות העולם : "לא תאכלו על הדם, לא תנחשו ולא תעוננו..." 
כל אלה צווים הבאים להרחיק ולהבדיל את האדם מדרכם של העמים.
 ​
​​
מנהג הנטיעה
על הקשר בין ההגעה לארץ לבין מצוות הנטיעה כפי שראינו לעיל ניתן לראות בראשיתו של המפעל הציוני. הנטיעה הראשונה של אילנות בטו' בשבט הייתה במושבה יסוד המעלה בשנת תרמ"ד 1884. אז נטעו יותר מחמש עשרה מאות אילנות. היוזמה לקביעת מסורת נטיעות ביום טו' בשבט יצאה מהרב זאב יעבץ, סופר והיסטוריון ומחנך ששימש כמנהל בזכרון יעקב. 
באלול תרס"ו 1906 המורה ח.ל. זוטא הציע בהסתדרות המורים העברים ביפו "לחוג את טו' בשבט מפני שהוא חג האילנות" מאז ההצעה התקבלה.​

Dedicated by Rabbi Dr. Joseph and Blanche Katz Renov in honor of the Children of AMIT