ממשלחות אמית
מי שלא נסע לא יכול להבין

מי שלא נסע לא יכול להבין.
המשפט הזה נשמע כל כך מתנשא.
מה זה משנה אם נסעתי או לא נסעתי.
הרי שם בפולין, כדי "לראות" את הדברים
הייתי צריכה להשתמש בדמיון...
ואני יכולה להשתמש בדמיון גם בבית.

מי שלא נסע לא יכול להבין. למה?
מה זה נותן לי לרקוד ולשיר שירים יהודיים
בבית כנסת מהתקופה ההיא.
לעמוד בתאי הגזים ולשכב על דרגשים בבירקנאו.
לשמוע את איש העדות צועק לאביו
("ואז אומר לנו לזחול מתחת לגדרות התיל")
ולראות את איש העדות השני בוכה במשרפות מיידאנק
ולאחר מכן מספר לנו על אישתו המדהימה 
כשכל כוכבי השמים מנצנצים בעיניו.
מה זה נותן לי?

אבל אני יודעת שקרה לי משהו שם.
שנוסף לי משהו .
יש איזה חוט זעיר שמקשר בין כל הלבבות
של האנשים שנסעו לשם.
ונשבר לי הלב בכל פעם שאני מנסה לקשר
עוד אחד אל החוט, לנסות  שיבין מה קרה שם,
מה קרה במסע, שיבין את מה שאנחנו מרגישים.
אך הוא אינו יכול.

חני לרנר-אמי"ת רננים​​
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Dedicated by Rabbi Dr. Joseph and Blanche Katz Renov in honor of the Children of AMIT